החלטה בתיק רע"א 10942/04

1.        ביום 14.8.02 הגיש המשיב לבית משפט השלום בתל אביב תובענה נגד המבקשת. מדובר בתובענה כספית של פרקליט נגד לקוחתו לתשלום שכר טרחה. זמן קצר לאחר מכן, ביום 29.8.02, הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין לאור הסכם פשרה אליו הגיעו בעלי הדין, כך לטענתו. המשיב אף צרף לבקשתו נוסח של הסכם הפשרה הנטען, הנושא תאריך 26.8.02 והחתום לכאורה על ידי המבקשת. בעקבות הבקשה האמורה, נתן בית משפט השלום (כב' הרשמת ד' ורד) ביום 11.9.02 פסק דין , אשר חייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 316,000 ש"ח (פסק הדין, אשר הוכתר כ"פסיקתא", יכונה להלן - פסק הדין).

2.        ביום 9.2.04 עתרה  המבקשת לבית משפט השלום בתל אביב לביטולו של פסק הדין (להלן - בקשת הביטול). לשיטתה של המבקשת, עסקינן בפסק דין אשר ניתן  במעמד צד אחד על בסיס מצג שווא בדבר הסכמתה להסכם הפשרה. כך נטען, כי המבקשת לא הייתה מודעת כלל להגשתה של התובענה ולמתן פסק הדין עד סמוך לפני מועד ההגשה של בקשת הביטול. המבקשת הוסיפה וטענה, כי מעולם לא חתמה על אישור המסירה של כתב התביעה ועל הסכם הפשרה. החתימות המופיעות על גבי מסמכים אלו והנחזות להיות שלה זויפו, כך לדבריה. המשיב, מצידו, ביקש לסלק את בקשת הביטול על הסף, מן הטעם שההליך הראוי אותו יש לנקוט לשם ביטולו של פסק הדין הינו הגשת תובענה נפרדת (להלן - בקשת הסילוק). ביום 28.4.04 דחה בית משפט השלום (כב' הרשמת א' עפרון) את בקשת הסילוק. ערעור בזכות אשר הוגש לבית משפט השלום על ההחלטה, נדחה אף הוא ביום 22.6.04 (כב' השופטת ש' אלמגור). ביום 1.11.04 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דותן) בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום, וקבע כי בקשת הביטול תסולק על הסף. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי צוין, כי מאחר שפסק הדין נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים, הרי שהוא לא ניתן על פי צד אחד. לפיכך, הדרך הראויה לפעול לביטולו של פסק הדין הינה באמצעות הגשת תובענה נפרדת בעניין זה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. יצוין, כי ביום 2.12.04 נתתי סעד ארעי המורה על עיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל שפתח המשיב נגד המבקשת בעקבות מתן פסק הדין.

3.        שאלת סוגו של ההליך אותו ראוי לנקוט על מנת להביא לביטולו של פסק הדין בנסיבות המקרה דנא - בקשה לביטול פסק הדין או הגשת תובענה נפרדת - מעוררת שיקולים שונים. משכך, ובהתחשב בעובדה שהסוגיה שלפניי נדונה והוכרעה הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי, אין כל הצדקה כי בית משפט זה יידרש לעניין פעם נוספת. לאור התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, תוכל המבקשת להעלות את טענותיה השונות - לרבות הטענה בדבר היעדר המצאה של כתב התביעה וזיוף חתימתה על גבי אישור המסירה - במסגרת תובענה לביטול פסק הדין.  

4.        התוצאה היא כי הבקשה נדחית. על מנת לאפשר למבקשת שהות להגיש תובענה לביטול פסק הדין ובה בקשה לסעד זמני, יוותר הסעד הארעי אשר ניתן ביום 2.12.04 על כנו למשך 30 ימים נוספים מיום מתן החלטה זו. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.

           ניתנה היום, י"ד בשבט תשס"ה (24.1.2005).

                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עס התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: